א.
מבוא וטענות הצדדים
1. הצדדים הינם הבעלים במשותף של מגרש הידוע כגוש 6518 בחלקה 264 בהרצליה פיתוח. כל אחד מהצדדים הינו בעלים של בית מגורים הבנוי על תת חלקה, היינו הצדדים הם שכנים סמוכים זה לזה באותה חלקה בשני בתים נפרדים. אף אחד מהצדדים לא מתגורר בבית המגורים, בית המגורים מושכר לצדדי ג' או ריק.
2. התובעים והנתבעים דהן דפנה ורפי הינם הבעלים של בית הבנוי בתת חלקה 1 בכתובת רח' אביגיל 1 הרצליה פיתוח (לשם הנוחות להלן ייקראו "דהן"). התובעים והנתבעים בתביעה האחרת הגב' לילי דיין ודנית דיין הינם אם ובתה, הגב' דנית דיין רשומה כבעלים של הבית בתת חלקה 2 ברח' אביגיל 3 הרצליה הפיתוח (לשם הנוחות להלן ייקראו שתיהן "דיין").
3. דהן רכשה את הבית באוק' 2007 לצרכי השקעה, קרי על מנת להשכירו או למכרו לאחר ביצוע שינויים ושיפוצים נרחבים (ראה סעיף 2.2. לתביעת דהן). הגב' לילי דיין מתגוררת בביתה הסמוך לשני הבתים נשוא הסכסוך ברח' אביגיל 2 מזה כ- 35 שנה. בתה גב' דנית דיין רכשה את הבית ברח' אביגיל 3 באוק' 2008 כשנה לאחר שמשפחת דהן רכשה את ביתה. את זכות החזקה בבית קיבלה דיין באוק' 2008, ואולם הבית היה ריק משוכרים אך ורק ביום 31.12.08.
4. על פי גרסת דהן, השוכרים שהשכירו את ביתם ביום 24.6.09 נכנסו לגור בבית דהן, ביום 29.6.09 בשעות הצהריים נמסר לדהן ע"י שוכרי הבית כי הביוב עלה על גדותיו והבית בקומת הקרקע בכניסה הוצף במי שופכין. דהן מיהרו לביתם בלוויית המפקח על הבנייה מטעמם מר משה בן חמו והאינסטלאטור מר נאסר חבשי, וביקשו לברר מהיכן התקלה. לתדהמתם גילו כי התקלה נובעת מחמת העובדה שדיין ניתקו את צינור הביוב המחובר לבריכת הביוב בחצרם של משפחת דיין, ובכך נותר ביתם של דהן ללא צינור ניקוז של מי השופכין לבור הניקוז הציבורי. משכך, התמלאו הבריכות בחצרם של דהן ועלו על גדותיהם לאחר מספר ימים. משפחת דיין סירבה בכל תוקף לאפשר להם להתחבר ולו זמנית כדי לרוקן את בריכות השופכין, ולפיכך נאלץ דיין להזמין משאבת ניקוז אשר תשאב את מי הביוב ישירות משוחת הביוב שבחצרם אל הבריכה העירונית שברחוב.
5. בסמוך לאותו אירוע, ולנוכח עמדתה הנחרצת של משפחת דיין הגיעה נציגת העירייה ס' מנהל מח' הביוב בעירייה הגב' שפיגל, וביקשה לאפשר את ביצוע התחברות צינור הביוב של דהן אל הבריכה שבחלקת השטח של דיין. גם נוכחותה של נציגת העירייה, שהבהירה כי החיבור נעשה כדין עפ"י תוכנית היתר מאושרת מ-2008 לא הועילה, והיה צורך בזימון אנשי משטרה אשר יאכפו את ביצוע תוכנית ההיתר מ-2008. לגרסת תביעת דהן, לאחר החיבור ולאור איומיה של דיין כי תנתק את הצינור שנית, פנו משפחת דהן בבקשה לצו מניעה לביהמ"ש והדיון התנהל בפני כב' השופט דותן ביום 7.7.09. בסופו של הדיון, הגיעו באי כח הצדדים להסכם פשרה מבלי להודות בעובדה כלשהי ותוך שמירת הטענות לעניין הנזקים, כי יתבצע חיבור זמני לשוחת הביוב בחצרי דיין למשך שישה חודשים בלבד, במהלך תקופה זו תבקש משפחת דהן מעיריית הרצליה לקבל שוחת ביוב נפרדת על מנת להתנתק משוחת הביוב בחצריה של דיין. הסדר פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין ע"י כב' השופט דותן ביום 7.7.09. משפחת דהן הגישה תביעתה זו באשר לנזקים שאירעו בעקבות ההצפה מיום 29.6.09.
6. דיין הגישו תביעה קטנה בספט' 2010 אשר התבררה בפני כב' השופטת חנה קלוגמן. לאור תביעת משפחת דהן תיקנה דיין את כתב התביעה, וביקשה להעבירה לביהמ"ש השלום, התביעות אוחדו בפניי. לגרסתה של התובעת דיין, החיבור שעשו משפחת דהן אל בריכת הביוב שבחצרה נעשה ללא היתר שלא כדין ותוך השגת גבול וחבלה בתא הביוב ע"י כך שפערו חור בדופן תא הביוב והתחברו בצורה פיראטית לא תקנית ולא חוקית שגרמה להאטה בזרימת השופכין ובסתימת תא הביוב. לגרסתה של דיין, היא לא ידעה בזמן אמת כי צינור הביוב של משפחת דהן נחתך במרץ 2009, לגרסתה משקיבלה את החזקה בבית בינואר 2009 ביקשה מפועל מזדמן לחתוך את כל הצינורות מכל מין וסוג שהוא, שהשתרבבו בחצר הבית ואשר אין להם קשר ישיר לתקינות זרימת המים (ראה סעיף 8 לתצהיר עדות ראשית של דיין). רק משקרה אירוע ההצפה ביוני 2009 ורק לאחר הבירור שנערך באמצעות אנשי המקצוע, גילתה לתדהמתה דיין כי האירוע ארע לאחר שמשפחת דהן התחברה באופן פיראטי ללא היתר לבור הביוב אשר בחצריה. משכך, תובעת דיין את משפחת דהן על הנזקים עבור בניית תא ביוב חדש ועבור שימוש שעשו בתא הביוב למשך ארבעה חודשים ללא היתר. לגרסתה, ביתה עדיין אינו מאוכלס מחמת בור הביוב שאיננו תקין. כמו כן, שני הצדדים דיין ודהן תובעים אחד את השני בגין הוצאת דיבה ולשון הרע. לטענת דהן, דיין ביותר מהזדמנות אחת הטיחה בפני משפחת דהן נוכח אנשים אחרים כי הם שיחדו אנשי עירייה לצורך קבלת היתר שגם הוא מזויף ולא אותנטי. לטענת דיין, משפחת דהן טענה כי דיין רודפים אחר שוכרים פוטנציאליים בנוכחות המתווכים ומשדלים אותם שלא לשכור את הבית.
7. עיננו הרואות כי אירוע אחד מעלה מספר מחלוקות בין הצדדים. המחלוקת הראשונה העובדתית - האם החיבור של צינור מי השופכין של משפחת דהן היה קיים מקדמת דנא לשוחת הביוב של משפחת דיין, או שמא חיבור זה נעשה אך ורק לאחר השיפוץ שערכה משפחת דהן בביתה. מחלוקת שנייה היא בשאלה, האם החיבור נעשה כדין עפ"י היתר. שאלה נוספת, ככל שהחיבור נעשה כדין או גם אם לא נעשה כדין, האם היתה רשאית דיין ליטול סעד עצמי ולנתק את אותו צינור? האם ניתוק הזה היה במודע או לא במודע של משפחת דיין? ולבסוף, מהם הנזקים אם בכלל שאירעו לכל אחד מהצדדים, על מי האחריות לשאת בנטל, והאם מוקמת עילה בגין לשון הרע כלפי מי מהצדדים. להלן אבחן מחלוקות אלה.
ב.
חיבור צינור הביוב של משפחת דהן לשוחת הביוב של משפחת דיין
1. לגרסתה של דיין, אין ומעולם לא היה חיבור של צינור ביוב מרח' אביגיל 1 ביתם של דהן אל שוחת הביוב הנמצאת בחצרי ביתה של דיין ברח' אביגיל 3. דיין מסתמכת על תוכנית אינסטלציה משנת 1991, שם לטענתה נראה כי באותה עת ברח' אביגיל 1 בביתם של דהן היה מצוי בור רקב ובור ספיגה וכך התנהלה מערכת הביוב מאז ועד ההתחברות הפיראטית של משפחת דהן.
2. לגרסתה של דהן, משנרכש הבית בשנת 2007 גילתה דהן תוך כדי עבודות השיפוץ הנרחבים בביתה ובחצרה, כי קיים צינור בטון ישן המוביל את מי השופכין לשוחת הביוב המשותפת הנמצאת בחלקה של דיין. במסגרת השיפוצים נערכה משפחת דהן להחלפת כל צנרת האינסטלציה לרבות צנרת הביוב המרכזית. משכך, החליפה את צינור הבטון לצינור פלסטיק. החלפה זו לא שינתה את החיבורים שהיו קיימים מקדמת דנא.
3. יצוין, כי הבעלים הקודמים של שני הבתים לא הובאו לעדות, ובעצם לא ברור לאף אחד מה היה המצב בשטח עובר לרכישת הבית ע"י דהן שכן הם היו הראשונים לרכוש את הבית בחלקה המדוברת. היחידי שהעיד ממראה עיניו היה מר רפי דהן אשר בעדותו בעמ' 23 לפרו' מול שורה 7 ואילך כי כשערך את השיפוצים בביתו ראו עיניו צינור בטון המחובר לשוחת הביוב אצל משפחת דיין. על פי עדותו, בצינור בטון זה לא משתמשים כבר כ- 15 שנה. ללמדך, כי הצינור היה קיים שנים לפני רכישת הבית ע"י משפחת דהן. משנשאל בחקירה נגדית ע"י דיין (שייצגו את עצמן), האם היה להם בור רקב ובור ספיגה בעת רכישת הבית? השיב על כך מר דהן בשלילה. לפיכך, נשאל שנית ע"י דיין ובצדק, מדוע אם כן ביקש היתר מעיריית הרצליה לתוכנית סניטארית? ועל כך השיב מר דהן, כי הגדיל את הבית משלושה חדרי שירותים לשישה חדרי שירותים, גודל הבית גדל מ-200 מ"ר ל-400 מ"ר, ולפיכך היה חייב להגיש תוכנית סניטארית חדשה. במסגרת אותה תוכנית אושר החיבור הזה ללא קשר להחלפת הצינור מבטון לפלסטיק. תוכנית הסניטארית נתבקשה בשל הרחבת גודל הבית, וכך אף נוצרו בריכות חדשות בחצרם של דהן ללא קשר להחלפת הצינור.
4. אם כך, לא יכולה להעיד דיין ממקור ראשון על מה שהיה בשטחה עובר לרכישת הבית ע"י דהן, שכן כאמור דיין רכשה את ביתה כשנה לאחר רכישתו של דהן . על מנת להעיד ממקור ראשון על מה היה בשטחה, היה עליה לזמן את בעל הבית הקודם, המוכר של ביתה, ו/או את המוכר של ביתם של משפחת דהן על מנת שיעידו כיצד התנהלה מערכת הביוב עובר למכירת הבתים. כמובן שדבר זה לא נעשה, ועד הראיה היחידי היה מר רפי דהן.
5. עדותו של מר דהן מחוזקת ומקבלת תמיכה בעדותה של גב' נילי שפיגל מעיריית הרצליה. הגם שגב' דיין לא חסכה דברי נאצה כנגד הגב' שפיגל עובדת עיריית הרצליה, ואף הגישה כנגדה תלונה בעיריית הרצליה וכן תלונה לנציב תלונות הציבור, הרי בפניי הותירה גב' שפיגל רושם מהימן ועדותה היתה מקצועית וללא רבב וללא משוא פנים. הגב' שפיגל ששימשה בעת הרלבנטית כסגנית מנהל מח' ביוב וניקוז בעיריית הרצליה, העידה כי עיריית הרצליה מספקת שוחת ביוב אחת לכל חלקה. על פי עדותה, היא איננה יודעת האם בחצרי בית דהן היה בור רקב ובור ספיגה, העדה אישרה (עמ' 13 לפרו' שורה 32) כי לעיתים מתחברים השכנים לאותה שוחת ביוב מבלי לערב את העירייה. עוד הסבירה העדה (עמ' 13 לפרו' שורה 23), כי אמנם התוכנית הסניטארית של משפחת דיין הוגשה ביוני 2008, אך את הקו העירוני והחיבור אליו עשתה עיריית הרצליה הרבה קודם, מזה כ-15 שנה קודם לכן. לפני שהיה ביוב עירוני לכל בית היה פתרון פרטי שהוא בור רקב ובור ספיגה, לפני כ- 15 שנה ועד היום מחויבת העירייה לתת חיבור עירוני לכל חלקה בגלל בעיות זיהום, ולפיכך החיבור העירוני נעשה 15 שנה לפני 2008. מדבריה אלה של גב' שפיגל, עולה כי החיבור העירוני בבניית השוחה המרכזית בחלקה, שמצויה במקרה זה בחלקה של דיין, היתה קיימת מקדמת דנא בסביבות שנת 1993, ולכן התוכנית שהציגה התובעת דיין משנת 1991 איננה רלבנטית. גב' שפיגל אף נשאלה בחקירה נגדית ע"י דיין, האם נכון כי התוכנית מ-91 מראה בור ספיגה במגרש של דהן? ועל כך השיבה העדה:
"נכון, זו מערכת שאסורה היום ע"י משרד הבריאות. היא אסורה כבר הרבה שנים, לפחות 10 שנים. בשנת 91 היא היתה מותרת כי לא היתה ברירה. וב-91 היה בור ספיגה ובור רקב, וגם רואים את החיבור שאנחנו מדברים עליו".
(עמ' 16 לפרו' שורה 17-19).
6. מכאן מבקשת דיין ללמוד, כי המצב ב-91 נשאר כמות שהוא עד לשנת 2008 כאשר לשיטתה נעשה חיבור פיראטי ע"י משפחת דהן. אינני יכולה לקבל גרסה זו, כאמור גרסה זו היא ספקולטיבית בלבד אשר נשענת על תוכנית משנת 91, כאשר לא היה חיבור ביוב עירוני בכל המתחם. מצב זה השתנה בערך בשנת 93-95, על פי עדותה של גב' שפיגל העירייה סיפקה שוחה לכל חלקה, ורק הגיוני כי שני הבתים על אותה חלקה התחברו לאותה שוחה.
7. עוד מבקשת גב' דיין לתמוך את מסקנתה, כי לא היה חיבור מאז ומעולם לאור העובדה כי בשוחה הנמצאת בחצר ביתה נמצא עיבוד אחד בלבד בתוך השוחה, עיבוד המאפשר זרימה נוחה של מי השופכין. לגרסתה, לא ייתכן כי נעשה חיבור של צינור נוסף מדופן השוחה ללא כרייה של עיבוד נוסף בתוך השוחה. גב' דיין ביקשה לתמוך גרסה זו בחוו"ד מומחה. העד פיני גיגי (עד הגנה 1), העיד כי הינו אינסטלאטור ואיננו מהנדס, אלא שמתוך ניסיונו טוען כי לא ניתן להתחבר נגד זרימת מי השופכין, ואף תאגיד מים לא היה מאשר זאת. מר גיגי הסתמך על תוכנית שהראו לו משנת 91 בלבד, מר גיגי שאינו מהנדס אינסטלציה לא ידע לפרט אם קיים תקן כזה בדבר התחברות לשוחה, ואם כן מהו. מר גיגי לא בדק את ההיתרים בתיק הבניין בעירייה, הוא איננו יכול לדעת כיצד היה החיבור לפני שנת 2008 (חיבור צינור הבטון), שכן חיבור זה נהרס ונאטם. הבדיקה היחידה שעשה נערכה בשנת 2011, ועל סמך זה נכתבה חוות דעתו לגבי חיבור לא תקני. קשה לי לקבוע כי העד שכנע במקצועיותו לא בחוות דעתו ואף לא בעדותו, לא ברור על מה העד מסתמך בשעה שהוא קובע כי החיבור איננו תקני, לא ברור על איזה תקן מדובר, ומדוע החיבור לא תקני. אם אכן התחברה משפחת דהן בנוב' 2008, הרי עד מרץ 2009 לא היתה סתימה כלשהי בחצרי משפחת דיין או לפחות לא כזו שנודעה לצדדים.
8. מסקנתי העובדתית אם כן, כי צודקת משפחת דהן כי היה קיים חיבור קודם של צינור בטון אשר חיבר את מערכת הביוב בבית משפחת דהן אל השוחה המרכזית שנמצאת בחצרי משפחת דיין. צינור בטון זה הוחלף בצינור פלסטיק בשנת 2008.